הדעה שלי על פופאפים באופן כללי
כשאני מגדירה פופאפ באתרי תדמית או חנויות של הלקוחות שלי, אני מקפידה על כמה עקרונות ברורים:
- לחיצה מכל מקום סוגרת את הפופאפ
- גם אם יש X איפשהו בפופאפ (וחייב שיהיה), כל הפופאפ עצמו קליקאבילי ולחיצה לא משנה איפה על הפופאפ, תסגור אותו.
- גם לחיצה על הרקע מסביב לפופאפ סוגרת אותו
- הפופאפ לא חופר והוא לא מופיע יותר מפעם אחת או שתיים
והעקרונות האלו חשובים לי כי פופאפים יכולים ברגע להיות נודניקים ולדעתי פופאפ לא אמור לרדוף אחרי הגולש.
הוא אמור להגיד משהו ולהיעלם, להכניס משהו לתת מודע של הגולש בנגיעה – וללכת.
אני לא אוהבת חפירות.
אני כן אוהבת חוויה נקייה.
ועכשיו למצב הנוכחי
מאז שהתחילה המלחמה מול איראן בעקבות מבצע שאגת הארי של ישראל, הרבה אתרים הוסיפו מסר התייחסות למצב.
יש כאלה ששמו פופאפ שחוסם את המסך.
יש כאלה שהוסיפו פס עליון.
ויש כאלה ששינו את ההירו לגמרי.
ואני דווקא אוהבת RTM. אני אוהבת כשאתר מרגיש חי ומעודכן באופן שוטף.
כשגולש נכנס ורואה מסר שמתייחס למה שהתחיל אתמול, הוא מבין דבר אחד ברור:
- יש פה עסק פעיל.
- מישהו מעדכן – זאת אומרת שאכפת לו
- זה לא אתר שנבנה לפני חמש שנים ונשאר קפוא בזמן.
ובתקופות כאלה – נוכחות שווה הרבה.
כשעסק פותח שירות בחינם בעקבות המצב – נדיבות אמיתית או מהלך שיווקי חכם?
יש חברות שבחרו לא רק לשים הודעה באתר, אלא ממש לפתוח שירות בחינם לתקופה מוגבלת. במקרה שראיתי, מדובר בשידורי טלוויזיה פתוחים לכלל הציבור, כדי להקל על משפחות שנמצאות הרבה בממ"ד וצריכות תעסוקה והסחת דעת.
המהלך הזה לא נשאר רק באתר עם באנר או פופאפ, אלא עלה גם בפרסומות בטלוויזיה, בין מבזקי החדשות. זו כבר החלטה אסטרטגית רחבה, לא עדכון נקודתי.
אני דווקא אוהבת את המהלך הזה.
יש כאן ערך אמיתי ומיידי לציבור, והוא באמת חינמי. ברור שיש גם חשיפה למותג והיגיון עסקי, אבל זה לא סותר. לפעמים אפשר גם לעזור עכשיו וגם לבנות היכרות לטווח ארוך.
כשזה נעשה נקי, בלי אותיות קטנות ובלי לחץ מכירתי, זה לא מרגיש ציני.
זה מרגיש מדויק לזמן.
לא חייבים פופאפ שמשתלט על כל המסך
באתר של בנק הפועלים שינו את כל ההירו והוסיפו שורת מסר ברורה בעקבות המצב הבטחוני.
לא פופאפ שחוסם ולא חלון שקופץ ומכריח אותנו לקיים אינטראקציה כלשהי, פשוט נוכחות עדינה מעל האתר, עם אפשרות לסגירה.
זה RTM בוגר. זה אומר:
אנחנו כאן. אנחנו מעודכנים. אנחנו זמינים.
גם באתר של Carrefour ראיתי שילוב מעניין:
ההירו ממשיך למכור מבצעי פורים – צבעוני, חגיגי, מכירתי.
ובמקביל – יש פופאפ טקסטואלי שמתייחס למצב.
החיים ממשיכים. העסק ממשיך לפעול. אבל יש התייחסות למציאות.
וזה בעיניי איזון נכון.
מתי זה אפילו חשוב להשתמש בפופאפ?
יש עסקים שבאמת חייבים לעדכן. לדוגמה, באתר של אל על:
כשלקוחות נתקעים בחו"ל, כשמדיניות משתנה, כשיש ביטולי טיסות – זו לא אמירה מיתוגית. זו אחריות.
באתרים כאלו פס עליון או פופאפ הם כלי שירותי, הם לא שיווק. הם מידע קריטי.
אבל גם עסקים "רגילים" יכולים להשתמש בפופאפ בצורה חכמה ומכבדת:
- עדכון על שינויים בזמני אספקה
- שינויי שעות פעילות
- זמינות שירות לקוחות
- הודעה קצרה בסגנון "עובדים כרגיל ומחזקים את עם ישראל"
זה לא ניצול ציני של המצב.
עסקים לא אמורים להיעלם בזמן מלחמה.
הם אמורים להמשיך לפעול – באחריות.
ומה עם הגבול הדק?
כולנו יושבים מול החדשות עכשיו.
ובין אזעקה לעדכון קופצות פרסומות עטופות באמפתיה.
ושם לפעמים זה כבר מרגיש אחר.
ופה עובר הגבול בעיניי.
RTM אמיתי מרגיש אנושי.
RTM ציני מרגיש כמו קמפיין שחיכה להזדמנות.
אם המסר אינפורמטיבי, נקי, לא דוחף מכירה ולא מנצל רגש –
זו תקשורת אחראית.
אם הוא מתחיל בהזדהות ומסתיים במבצע –
זה כבר סיפור אחר.
אז כן או לא פופאפ בזמן מלחמה?
זו לא שאלה של כן או לא.
זו שאלה של:
- האם הוא חוסם או מכבד
- האם הוא מוכר או רק נוכח
- האם הוא חוזר שוב ושוב או מופיע פעם אחת ונעלם
- האם הוא אותנטי למותג
אני בעד רגש.
אני בעד התייחסות למציאות.
אני בעד אתר שמרגיש חי.
אבל אני תמיד בעד חוויית משתמש נקייה ומדויקת.
פופאפ חכם יכול לחזק אמון.
פופאפ חופר יכול לגרום לגולש לברוח.
ובתקופה של חוסר יציבות,
דווקא אתר עסקי צריך לשדר יציבות.
ואת זה עושים חכם. לא חזק.
